<h1>ארחות חיים הלכ' חמץ ומצה סימן מ"א</h1>
<h2>דף מב.</h2>
ותערובת חמץ בדברים הנאכלים חייב לבער ואם לא בערו חייב משום לא יראה ולא ימצא כגון כותח הבבלי ושכר המדי וחומץ האדומי וזיתום המצרי שעושין אותן מן קמח והר"ש ז"ל פי' כותח אית ביה פת ובהנך ג' איכא שערי וכולהו בני אכילה נינהו אבל דברים שאינן ראויים לאכיל' ויש בהן תערובת חמץ מותר לקיימן כיצד עריבת העבדנין שנתן לתוכה קמח ועורות אפי' נתנן שעה א' קודם שעת הביעור הרי זה מותר לקיימן ואם לא נתן העורות ונתן הקמח ג' ימים קודם לביעור מותר שהרי נפסד ונבאש תוך ג' ימים חייב לבער וכן הקילור והרטיה והאספלנית והתריאקה שנתן לתוכן חמץ מותר לקיימן בפסח שהרי נפסדה צורת החמץ. פי' הראב"ד ז"ל בכל אלו יש בהן דבר מר והקמח שנותנין בו מיד נפסל ע"כ. ואע"פ שמותר לקיימו אסו' לאכלו עד אחר הפסח ואע"פ שאין בו חמץ אלא כל שהוא והוא דעת הרמב"ם ז"ל. והראב"ד ז"ל כתב שמותר באכיל' תוך הפסח כיון שנתבטל קודם זמנו ודוק ותשכח בתשובה שאלה.
